נאמר שאנחנו תחת גבול הצמיגות כאשר הצמיגות של הנוזל יותר דומיננטית מהאינרציה:
ואז נוכל להזניח את ביטוי האינרציה .
אם מתקיים גם שהצמיגות יותר דומיננטית מהכוחות גוף:
אז נוכל אפילו להזניח גם את ביטוי הכוחות גוף .
נסיק שכדי לקיים את שני התנאים, צריך לקיים:
כאשר אנו תחת הגבול הצמיגי והכבידה זניחה, משוואות נאוויה-סטוקס הופכות להיות מהצורה:
נשווה את המקדמים:
נקבל ביטוי עבור הגודל האופייני של הלחץ:
לגודל זה אנו קוראים הלחץ האופייני של הגבול הצמיגי.
דוגמה:
חרק בתוך דבש באורך זז במהירות בתוך דבש כאשר:
תחת איזה גבול נוכל לתאר את הבעיה, ומהו הלחץ האופייני? פתרון:
כדי לקיים את גבול הצמיגות, וכבידה זניחה.
נציב נתונים:
ואכן מקיים את תנאים אלו.
נמצא את הלחץ האופייני:
משוואות סטוקס
תחת הגבול הצמיגי, אנו יכולים להניח שצמיגות הנוזל היא הדומיננטית בתיאור התנועה שלו.
משפט:
משוואות סטוקס קובעות כי עבור נוזל תחת הגבול הצמיגי מתקיים:
כאשר הוא גרדיאנט הלחץ; הוא צמיגות הנוזל; הוא שדה המהירות.
פיתוח:
כאשר אנו תחת הגבול הצמיגי, והכבידה זניחה, משוואות נאוויה-סטוקס הופכות להיות מהצורה:
מהשוואת הוקטורים המנורמלים:
והמשוואה הממדית היא:
למה ה- חזר?
התהליך של נרמול “מוציא” את הממדים הפיזיקליים (מטרים, שניות, ניוטון…) מהמשוואה, כך שאנו נשארים עם משוואות חסרות ממד. נשים לב שאת אנחנו לא מנרמלים (וגם את למשל). כאשר אנו רוצים להחזיר בחזרה את הממדים, הצמיגות חייבת לחזור כדי להציג בצורה נכונה את הממדים הפיזיקליים של הנוזל.
הנחת גופים דקים
כל הפיתוחים עד כה בעזרת נרמולי משוואות נאוויה-סטוקס נעשו בהנחה שנרמלנו את גדלי המרחב כולם באותו אורך . אבל, אם היינו מנרמלים את הגדלים באופן שונה בכל כיוון, יכל להיות שנקבל עוד מידע על הבעיה שלנו.
שיטה זו מאוד שימושית עבור אנליזת גופים דקים:
גוף דק באורכים אופייניים ו-.
בגוף דק, כאשר חלקו הארוך בכיוון ואורך אופייני , וחלקו הצר בכיוון ואורך אופייני , נוכל להגדיר את היחס בינהם:
עבור גוף דק, אנו מניחים ש- .
במקרה הדו-ממדי הנתון, אנו מבצעים את הנרמולים הבאים:
מה נוכל להסיק מלינאריות משוואות סטוקס על הפרש כוח הגרר (הכוח שהנוזל מפעיל על המוצק) ?
מאינטואיציה, נוכל לנחש שעל גוף יפעל יותר כוח גרר כי הוא פחות “אווירודינמי”. אבל, בגבול הצמיגי אנחנו בעולם אחר - עולם שבו האינטואיציה שלנו נשברת כי אנחנו לא רואים הרבה תנועות צמיגיות ביום-יום.
למעשה, מה שיקרה הוא שכוח הגרר זהה - , ומסקנה זו נובעת מהלינאריות של משוואות סטוקס. הרי ממשוואות סטוקס יש קשר לינארי בין כוח הגרר למהירות הזורם:
לפיכך, אם פשוט נחליף את סימן המהירות ל- , נקבל כוח גרר הפוך - . במקרה שלנו גם הפכנו את כיוון הבעיה, שלילי על שלילי הוא חיובי, ונקבל .
משוואות ריינולדס
משפט:
משוואת ריינולדס הכללית לנוזל ניוטוני בלתי דחיס, תחת גבול הצמיגות, ובגוף דק כך ש- הוא הממד הקצר שלו ו- הוא גובה ממד זה:
במקרה הדו-ממדי:
פיתוח:
נתחיל ממשוואות הלובריקציה, כאשר המידה הקצרה היא בכיוון , והמידות הארוכות הן :
במקרה אקסיסימטרי אין הבדל בכיוון , ולכן . נקבל שמשוואת ריינולדס הופכת להיות מהצורה:
ריינולדס לבעיות מסתובבות
במקרה פולארי, אבל לא אקסיסימטרי (גופים מסתובבים -מיסב), כאשר הגוף הפנימי מסתובב במהירות זוויתית , והגוף החיצוני נמצא בהטיה שגודלה ממרכז הגוף הפנימי, משוואת ריינולדס הופכת להיות מהצורה:
תרגילים
שאלה 1
זורם בעל צפיפות ועובי נע במורד מישור ארוך, הנטוי בזווית בהשפעת הכבידה כפי שמתואר באיור. ידוע כי , כאשר הוא אורך האופייני של המישור.
על שפת הנוזל קיימת שפה חופשית - לא פועלים עליה כוחות. בנוזל ניוטוני בדו-ממד, ראינו כי המאמץ שפה על נוזל מוגדר ע”י:
במקרה שלנו, אנו יודעים ש-, וגם ש- . נסיק ש:
עם שני תנאי שפה אלו, נוכל למצוא את הקבועים , ונקבל:
סעיף ב’
מצאו את הספיקה הנפחית (ליחידת עומק) במקרה זה.
פתרון:
ספיקה נפחית ניתן למצוא מאינטגרציה על המהירות:
שאלה 2
שני גלילים קונצנטריים מכילים במרווח ביניהם זורם בעל צפיפות . הגליל הפנימי בעל רדיוס מסתובב במהירות זוויתית קבועה , והגליל החיצוני בעל רדיוס מסתובב במהירות זוויתית קבועה .
כאשר איפסנו את הביטויים לפי ההנחות (שמספרם תואם לביטול). נשארנו עם:
שאלה 3
נתונה תעלה דו ממדית בעלת אורך וגובה הנמצאת בסביבה אטמוספרית ומכילה נוזל פרו-מגנטי בעל צמיגות וצפיפות .
נתמקד במקרה בו השדה המגנטי יוצר כוח גוף לינארי מהצורה בכיוון ציר כאשר הינו עוצמת השדה המגנטי ו- קבוע יחידות תואמות.
סכימת התעלה
סעיף א’
בהנחה כי אינרציית הזורם זניחה:
מצאו את המשוואה המנורמלת השולטת במהירות בין הפלטות.
מאחר והאינרציה זניחה, כל אגף שמאל מתבטל. בנוסף, נשים לב ש- :
ננרמל באותו אופן:
אנו כבר יודעים ש-, ומאחר ו- , נוכל לבטל את הביטוי של :
כיוון שאנו מנורמלים, לכל איברי המשוואה סדר גודל , כך שלמעשה מתקיים שכל המקדמים שווים (בערך):
לא כל כך הבנתי? איך אפשר לומר שהם כולם בערך שווים?
תאכלס, מבחינה מתמטית, אי אפשר באמת לומר את זה. אבל, בכל זאת, נוכל להסיק זאת מפיזיקליות הבעיה.
אם המשוואה הייתה יותר פשוטה, למשל מהצורה:
אז היינו יכולים לומר שהמקדמים בערך מאותו סדר גודל, אחרת המשוואה לא הייתה מתקיימת:
הבעיה היא שבמקרה שלנו ישנם שלושה ביטויים, ואז המשוואה יכולה להתקיים גם אם כל המקדמים בערך באותו הסדר גודל, אבל גם אם אחד מהמקדמים זניח ביחס לאחרים. למשל, אם . אז שוב, איך אנחנו יכולים לומר שכל המקדמים למעשה בערך באותו הסדר גודל?
הסיבה היא פיזיקלית. אנו יודעים שאם זניח, אז המהירות של הזורם גם כן אפסית. אנו גם יודעים שאם יש הפרש לחצים, אז יש מהירות. כלומר, כל שלושת האיברים בוודאות משחקים כאן תפקיד במשוואה, ואי אפשר להזניח את אחד מהם, כי אז הבעיה פשוט לא תהיה פיזיקלית.
ולכן:
בנוסף, מבחינת הערכים המנורמלים:
סעיף ב’
רשמו את התנאי על עוצמת השדה המגנטי על מנת שההנחה מסעיף א’ (אינרציה זניחה) תהיה נכונה.
נתונה תעלה צרה וארוכה שמורכבת משני מסועים בעלי 4 גלגלים ברדיוס המסתובבים במהירות זוויתית כמתואר בציור. הודות לסיבוב, האוויר מהסביבה (שנמצאת בלחץ אטמוספרי) נשאב אל תוך התעלה. ניתן להניח כי גובה התעלה, , קטן משמעותית מאורך התעלה . האוויר בעל צמיגות וצפיפות . ניתן להזניח אפקטי קצוות וכבידה.
ניתן גם להניח שהאינרציה זניחה.
העובדה שקיבלנו ו- מאוד דומים לא מפתיעה. ה- שקיבלנו סעיף קודם () הוא כאשר רק התנאי שפה על הומוגניים. הוא כאשר רק התנאי שפה על הומוגניים. אז , שהוא מגיע מסכום של שני תנאי השפה של ו-, יהיה פשוט הסכום של ו-.