נניח כי האיטרציות מתכנסות לפתרון , כלומר ש- .
נציב בשיטה:
היות ו- הוא פתרון של המערכת, הוא מקיים , ולכן:
סעיף ב’
נציב :
זוהי הצורה המטריציונית של שיטת יעקובי.
סעיף ג’
כתיב אינדקסי לצורה המטריציונית האחרונה שקיבלנו, רק הפעם לא נציב :
סעיף ד’
נרשום את השיטה האיטרטיבית בצורה מטריציונית כך שנקבל משוואה מהצורה:
נשים לב שהיא כבר נתונה לנו בהתחלה בצורה זו ולכן:
תנאי מספיק והכרחי להתכנסות הוא שהרדיוס הספקטרלי של יקיים:
נמצא ע”ע של :
נתון ש- ו- הם ע”ע של , ולכן:
נשווה מקדמים בין שתי המשוואות שקיבלנו:
קיבלנו שהע”ע העצמיים, של תלויים ב-:
הרדיוס הספקטרלי של הוא המקסימלי ביניהם, ולכן:
כאשר בשוויון השלישי לקחנו בחשבון את הנתון ש- חיוביים וממשיים.
נדרוש ש-, אז נפרק למקרים:
או:
לסיכום:
סעיף ה’
קצב ההתכנסות נתון ע”י:
כלומר, נצטרך למצוא מתי הביטוי ב- הוא הכי קטן.
כדי לקבל שהביטוי יהיה כמה שיותר קטן, נדרוש שהביטויים בתוך ה- יהיו שווים. אחרת, פשוט יבחר את הגדול מביניהם.
לכן קצב ההתכנסות יהיה:
תרגיל 2
סעיף א’
סעיף ב’
סעיף ג’
לפי הגרף ניתן לראות ש- ו- מתכנסים יחד עם , ניתן לראות שבהתחלה השגיאה גדולה בהרבה מהנורמות האחרות, אך ככל שהאיטרציות מתקדמות הנורמות של נותנות קירוב יותר טוב של השגיאה.
כלומר בכמות איטרציות נמוכה הנורמות של , אינן מתארות טוב את הנורמה של בצורה טובה. בכמות איטרציות גבוהה, הם מתארים את יחסית טוב.
סעיף ד’
נחשב נורמה של ב-matlab:
ולכן:
כאשר השיטה מתכנסת, במקרה שלנו מכיוון שהנורמה גדולה מ-1 לא ניתן לדעת.
סעיף ה’
נחשב את הע”ע של ב-matlab:
ולכן, מאחר ו-, אז:
ניתן לומר ששיטת יעקובי מתכנסת כי הוא תנאי הכרחי ומספיק להתכנסות.
סעיף ו’
מהגרף ניתן לראות ש- הוא קירוב מאוד טוב של השגיאה שלנו.